אוקי אני יודעת, נושא מפגר לילדה בת 11..
אבל עדין
באחד הפוסטים הקודמים שלי כתבתי שאני יודעת שהוא (חברשליי עכשיו לשעבר) יפגע בי
ונחשו מה? צדקתי
איזה פאןן (לא -.-)
אבל זה אנייי רק אנייי
אני תמיד מוצאת דרך להרוס הכל ולא שמה לב שאני הורסת לעצמי את החיים מרגע לרגע
לא פלא שאין לי חברים..
לא מגיע לי..
אחרי כל דבר שהרסתי לעצמי ולאחרים למה שמישו ירצה להיות לידי בכלל..
עכשיו הוא שונא אותי
ואני עדין אוהבת אותו
ככה נראלי לפחות
יופי וחוצמזה אני יסתדר מצוין גם בלי כל האלה שאמורים להקראה חברים שלי
מילא אין שום תועלת מכל מי שאני מכירה (לא כוונה לאמא)
בסוף כל מי שהייתי חברה שלו (כידידם) או שלה (ידידות לא עיניין של בי ולסביות)
הלכו וריכלו עלי
אז כאלה חברים אפחד לא צריך.
ואני במיוחד לא
חוצמזה גיליתי שיש לי מקום חדש בכיתה בתור ה: פריקיתחנונית.
סבבה זה טוב
פריקים= מיוחד
חנונים= לומדים טוב היה להם עתיד
הנה כבר יותר טוב
עדין ישלי רגשה מוזרה באזור החזה ._.
אני עדין לא קולטת מזה..
תודה למי שקראה *~*




































