עכשיו חשבתי על זה.
על האופי שלי.
אכפת לי מה שאחרים חושבים
אבל אני לא רוצה להשתנות.
למרות שאכפת לי מה הם חושבים ואני מנסה להדחיק את זה אבל זה קשה
וזה אחד החסרונות בבנאדם.
זה מעצבן כל החסרון הזה
לא לכולם יש אותו יש כאלה שפשוט מתעלמים
אבל לי זה קשה
אין לי ביטחון
כשמסתכלים עלי מוזר ואני לבד אני פשוט מרגישה דקירה קטנה באזור החזה אבל הדקירה ממשיכה להיות עמוקה יותר ויותר עד שזה כואב ובאלי לבכות.
כן זה אחד החסרונות הבולטים שבי.
יש עוד המון.
אחרי כל הידות המפגרת שלי איך אמור להיות לי הביטחון הזה?
לא תמיד פחדתי להגיד את דעתי אבל זה היה קורה רק שאני הייתי עם מישהו
אבל עכשיו שאני לבד ושמסתכלים עלי הדקירה הזו חוזרת.
צוחקים - אני נזכרת בכל הפעמים האלה שצחקו עלי כי אני הייתי "טומבוי"
מקללים - אני נזכרת בכל הפעמים האלה שמבוגרים וילדים קיללו אותי בקללות שאז לא ידעתי את משמעותן
וככה יורד לי הביטחון
מגיע הפחד
הדקירה
הזיכרונות הרעים
זה החיסרונות הבולטים שבאופי שלי.
אכפת לי מה אחרים חושבים (אני מנסה להדחיק את זה כמה שיותר וזה לפעמים מצליח)
אבל לא באלי להשתנות בישבילהם.
