אז.. נאמ.. שאני כותבת סיפור חיי אז זה באמת מה שקרה לי בחיים ולמה אני מי שאני.
תמיד אני הייתי הילדה הזותי המוזרה שהיתה בצד.
מבוגרים וילדים היכו אותי
קיללו אותי
לעגו לי
צחקו עלי
הסתכלו עלי
וירקו עלי
כי הייתי שונה
פשוט אחרת לא כמו כולם לא דיברתי ממש עיברית בילדותי
כשהייתי עוד בת כ5 דיברתי כבר עיברית אבל היה לי קצת מבטא רוסי כזה וצחקו עלי חשבתי שאני צריכה למות ואיך הכלל הגעתי לעולם הזה וכן הייתי בת 5 בערך
נסיתי לברוח מהגן אך זה ניסיון ללא הצלחה
אבאשלי הלך מהבית שהייתי בת 4
מאז צחקו עלי וירדו עלי שאין לי אבא אבל היה לי!
פשוט לא לידי..
אני הייתי הילדה שישבה בגן על הריצפה וקראה ספר לבובות
אני הייתי הילדה שגנבו לה ציורים ודברים מהמגירה בגן
אני הייתי הילדה שהרביצו לה
אני הייתי הילדה שכולם הסתכלו עליה בגועל.
וכל זה היה בתקופת הגן שהייתי קטנה ממש..
ואז הגעתי לבית ספר
לא התרגשתי ממש..
בתחילת היום הגעתי לשם עם אמי הייתי עם חיוך הגענו לכיתה פגשנו את המורה. המורה הראשונה שלי.
אמי הייתה צריכה ללכת התחננתי לפניה שלא תעזוב אותי.אך ללא הצלחה.שוב.
כולם הכירו עוד מהגן ואני פשוט עמדתי שם לבד עם תיק ולא ידעתי מה לעשות
כולם הסתכלו עלי אני הייתי היחידה שעמדה לבד
הסתכלתי על כולם והתישבתי בפינה.לבד.
במאז הכיתות עלו והיה לי קשה יותר ויותר בלימודים ובחברה
עשו עלי "חרם" לא פעם אחת
לא התייחסו עלי וצחקו עלי כל הילדות שלי הושפלתי רק.
אז הנה התוצא (: אני עכשיו מי שאני (:
מילדה קטנה שהשפילו הפכתי להיות אני (:
עכשיו אני מחליטה לעצמי את החוקים
עכשיו אני יוכולה להחזיר. אבל לא עושה את זה כי אני מכירה את הרגשת ההשפלה
תודה למי שבזבז את זמנו וקרא זה היה חשוב בישבילי
אז.. נאמ.. שאני כותבת סיפור חיי אז זה באמת מה שקרה לי בחיים ולמה אני מי שאני.
תמיד אני הייתי הילדה הזותי המוזרה שהיתה בצד.
מבוגרים וילדים היכו אותי
קיללו אותי
לעגו לי
צחקו עלי
הסתכלו עלי
וירקו עלי
כי הייתי שונה
פשוט אחרת לא כמו כולם לא דיברתי ממש עיברית בילדותי
כשהייתי עוד בת כ5 דיברתי כבר עיברית אבל היה לי קצת מבטא רוסי כזה וצחקו עלי חשבתי שאני צריכה למות ואיך הכלל הגעתי לעולם הזה וכן הייתי בת 5 בערך
נסיתי לברוח מהגן אך זה ניסיון ללא הצלחה
אבאשלי הלך מהבית שהייתי בת 4
מאז צחקו עלי וירדו עלי שאין לי אבא אבל היה לי!
פשוט לא לידי..
אני הייתי הילדה שישבה בגן על הריצפה וקראה ספר לבובות
אני הייתי הילדה שגנבו לה ציורים ודברים מהמגירה בגן
אני הייתי הילדה שהרביצו לה
אני הייתי הילדה שכולם הסתכלו עליה בגועל.
וכל זה היה בתקופת הגן שהייתי קטנה ממש..
ואז הגעתי לבית ספר
לא התרגשתי ממש..
בתחילת היום הגעתי לשם עם אמי הייתי עם חיוך הגענו לכיתה פגשנו את המורה. המורה הראשונה שלי.
אמי הייתה צריכה ללכת התחננתי לפניה שלא תעזוב אותי.אך ללא הצלחה.שוב.
כולם הכירו עוד מהגן ואני פשוט עמדתי שם לבד עם תיק ולא ידעתי מה לעשות
כולם הסתכלו עלי אני הייתי היחידה שעמדה לבד
הסתכלתי על כולם והתישבתי בפינה.לבד.
במאז הכיתות עלו והיה לי קשה יותר ויותר בלימודים ובחברה
עשו עלי "חרם" לא פעם אחת
לא התייחסו עלי וצחקו עלי כל הילדות שלי הושפלתי רק.
אז הנה התוצא (: אני עכשיו מי שאני (:
מילדה קטנה שהשפילו הפכתי להיות אני (:
עכשיו אני מחליטה לעצמי את החוקים
עכשיו אני יוכולה להחזיר. אבל לא עושה את זה כי אני מכירה את הרגשת ההשפלה
תודה למי שבזבז את זמנו וקרא זה היה חשוב בישבילי